<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן ל"ב</h1>
<h2>דף מו.</h2>
ומהתם נמי יש לדקדק מדלא קרע ש"מ דאינו חייב לקרוע על שמועה רחוקה, וק"ל אמאי לא קאמר נמי ש"מ שמועה רחוקה אינו קורע, ויש לומר דלא חשיב אלא ממאי דעבד עובדא שחלץ ואמר לשמעיה הולך כליי אחרי לבית המרחץ, ש"מ תלת מדחלץ ורחץ מיד אבל לא בעי למימר ש"מ מדלא קרע, וגם אין להביא ראיה מהא דקאמר בסמוך (מו"ק כ' ב') שמע שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית רחוקה דפליגי אמוראי ר' מני אמר אינו קורע ר' חנינא אמר קורע והלכה כדברי המיקל כדאמרינן בכל דוכתא באבילות (שם כ"ו ב'), וכ"ש היכא דשמע לאחר שלשים דאינו קורע, הא לאו ראיה היא כלל, חדא דאע"ג דאמרינן הלכה כדברי המיקל באבל, הא אמרינן התם דאבילות לחוד וקריעה לחוד, ועוד הא איכא למימר דלא אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל אלא בפלוגתא דתנאי אבל בפלוגתא דאמוראי לא, דהא אמרינן נמי בפרק מי שהוציאוהו הלכה כדברי המיקל בעירוב, וע"כ היינו דוקא בפלוגתא דתנאי אבל בפלוגתא דאמוראי לא, מדאמרינן בפרק מי שהוציאוהו (שם מ"ז ב') הנהו דיכרי דאתו למברכתא שרא להו רבא לבני מחוזא למיזבן מינייהו, אמר ליה רבינא לרבא מאי דעתך דאמר רב יהודה אמר שמואל חפצי הגוי אין קונין שביתה, והא שמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, ואמר ר' חייא בר אבין אמר ר' יוחנן חפצי הגוי קונין שביתה גזירה בעלים דגוי אטו בעלים דישראל, הדר אמר רבא ליזדבן לבני מברכתא וכו', והשתא מאי טעמא הדר ביה לימא הלכה כדברי המיקל בעירוב, אלא ש"מ דלא איתמר בפלוגתא דאמוראי, מיהו בהלכות גדולות כתב דאינו קורע על שמועה רחוקה. ורבי אברהם ב"ר דוד כתב וזה לשונו שמע שמועה רחוקה קורע או אינו קורע, חליצת הסנדל ודאי בעיא אבל קריעה מאי, כיון דרחוקה היא לאו שעת חימום הוא או דילמא כיון דלא שמע עד השתא כשעת חימום דמי ליה, מאי, ר' מני אמר אינו קורע ר' חנינא אמר קורע אמר ליה ר' מני לר' חנינא בשלמא לדידי דאמינא אינו קורע היינו דליכא אבילות שבעה, וקריעה מאבילות שבעה היא וכיון דבטלה שבעה קריעה נמי בטלה, אלא לדידך קשיא קריעה בלא שבעה מי איכא, וקשיא לי א"כ חליצת מנעל נמי לא ליבעי דחליצת מנעל בלא שבעה לא אשכחן, ועוד קשיא לי דהא אשכחן קריעה בלא שבעה הקורע על רבו שלמדו תורה ועל נשיא דקריעה איכא ושבעה ליכא, ואפשר דעל מתו קאמר וכיון דמיחייב על מתו קריעה ושבעה כי בטלי מיניה שבעה ליבטיל מיניה קריעה, וכל הני דמתניתין לא מיחייב שבעה כלל, וחליצת מנעל נמי כיון דנהגא כל שבעה, אע"ג דליכא חימום, א"כ בשמועה רחוקה נמי נהגא דחשבינן ליום שמועה כיום שביעי של אבל ואינה נוהגת אלא אותו היום, אבל קריעה אינה אלא בשעת חימום דהיינו יום ראשון, והא יום שמועה לאו כיום ראשון חשבינן ליה כלל, וא"כ קריעה למה, ולא והא תני אבוה דר' זירא ואמרי לה אחוה דר' זירא [קמיה דר' זירא] מי שאין לו חלוק לקרוע ונזדמן לו חלוק בתוך שבעה קורע, לאחר שבעה אינו קורע, ועני ר' זירא בתריה בד"א בחמשה מתי מצוה אבל על אביו ועל אמו קורע לאחר שבעה, אלמא איכא קריעה בלא שבעה על מתו, ותריץ ליה כי תניא ההיא לכבוד אביו ואמו כיון דקרע של אביו ואמו לא ניתן לשוללו אפילו לאחר שבעה עד אחר שלשים, הוי תוך שלשים לאביו כתוך שבעה דשאר מתים, שזה לא ניתן לשלול וזה לא ניתן לשלול, אבל שמועה רחוקה בין דאביו בין דאמו בין דשאר מתים כיון דשוו כולהו ואינה נוהגת אלא יום אחד ואין מעלה לזה על זה, אינו קורע לא על זה ולא על זה, נמצא עכשיו שניהם מודים בשאר מתים שאין קריעה בלא שבעה, ושמועה רחוקה בשאר מתים דכו"ע לא בעי קריעה דהא ר' חנינא דאמר קורע מייתי [לברייתא] דאבוה דר' זירא דאמר בחמשה מתי מצוה אין קריעה בלא שבעה, וכי פליגי בשמועה רחוקה דאביו ואמו פליגי דמר מדמי ליה לאחר שבעה ומר לא מדמי ליה, ומסתברא דהלכה כר' מני דאמר אינו קורע ממעשה דר' חייא דאמר ליה לרב אבא קיים ואימא קיימת ואמר ליה לשמעיה חלוץ לי מנעליי (שם כ' ב') ואילו קריעה לא אשכחן דעבד כלל, ירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה), ר' אדא דקיסרין בשם ר' יוחנן שמע שמועה קרובה בשבת ולמחר נעשית רחוקה למחר קורע ומתאבל, הך גירסא פליגא אדידן דבדידן גריס ואינה נוהגת אלא יום אחד, ור' חנינא אמר אינו מתאבל, כלומר אבל קורע, דר' חנינא לטעמיה דאמר בגמרא דידן קורע, אמר ר' מני וכי יש קריעה בלא איבול ומשני שכן על אביו ועל אמו אפילו לאחר כמה ימים חייב לקרוע, פירוש אפילו לאחר שבעה אם לא קרע בתוך שבעה, הילכך אפילו רחוקה דידהו קורע אע"פ שאינו מתאבל, ויש אומרים כיון דאמרינן בירושלמי אפילו אחר כמה ימים קורע, משמע שאפילו אחר שלשים נמי על אביו ועל אמו קורע כיון שלא ניתן לאחותו לעולם כבתוך שבעה דמי וזה עיקר, עד כאן לשון רבי אברהם ב"ר דוד, ולפי פירוש אחרון קשיא לי א"כ אמאי לא קרע ר' חייא על אביו ועל אמו כיון דלאחר שלשים נמי קורע, ושמא לא היה שלו הטלית שהיה לבוש ואמרינן לקמן (שם כ"ו ב') האומר לחבירו השאילני חלוקך ואלך ואבקר את אבא והלך ומצאו שמת קורעו ומאחה וכו' עד ואם לא הודיעו הרי זה לא יגע בו, אי נמי לפירוש רבינו שלמה ניחא דגריס אייבו קיים ואמר ליה אימא קיימת, אמר ליה אימא קיימת אמר ליה אייבו קיים, שהיה ר' חייא שואלו על אייבו אביו של רב שהיה אחיו של ר' חייא, ועל אימא כך היה שם אמו של רב שהיתה אחותו של ר' חייא, הילכך נראה דאשמועה רחוקה אינו קורע חוץ מעל אביו ואמו דאפילו לאחר שלשים קורע.
